החלטה בתיק בר"ע 34729-09-11

1.     בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב מיום 3.8.2011 (עב 9894/09; השופטת חנה טרכטינגוט), בה נדחתה בקשת המבקשת לדחות על הסף חלק מכתב התביעה שכנגד שהגיש המשיב בשל העדר סמכות עניינית.

2.     הרקע לבקשה:

2.1.בין המבקשת לבין המשיב התקיימו יחסי עובד מעביד משנת  1998 עד שנת 2004.

2.2.לטענת המבקשת, עם סיום קשר העבודה נותר למשיב חוב הנובע מיתרת הלוואה ומיתרת חוב בחשבון מפקח.

2.3.המשיב הגיש כתב הגנה וכן תביעה שכנגד, במסגרתה תבע פיצויי פיטורים, הפרשות לקופת גמל ופיצוי בגין נזק שנגרם לו כתוצאה מאי תשלום זכויותיו הסוציאליות במועד.

2.4.המבקשת טענה כי התביעה לתשלום פיצוי בשל אי תשלום הזכויות הסוציאליות במועד היא תביעה נזיקית, ולכן אינה בסמכותו העניינית של בית הדין.

2.5.בית הדין האזורי דחה את הבקשה וקבע כי סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה אינה נקבעת על פי הסעד אלא על פי העילה וזהות הצדדים;  סמכותו העניינית של בית הדין אינה נקבעת על פי פירוש מילולי ודווקני של עילת התביעה אלא על פי מהות העניין, כאשר השאלה המכרעת היא האם על פי תכלית החוק ראוי שבית הדין ידון באותו עניין; תשלום פיצויי פיטורים הוא חובה על פי דין, והפרת החובה עלולה להביא לתוצאות שונות בנוסף לנזק המיידי הנובע מאי תשלום; במקרה הנדון, על פי מהות העניין ועל פי תכלית החוק מן הראוי שבית הדין לעבודה ידון בתביעתו של המשיב לפיצוי בגין הפרת החובה לשלם פיצויי פיטורים.

3.     המבקשת טענה כי בהתאם לסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969 בית הדין אינו מוסמך לדון בתביעה שעילתה בפקודת הנזיקין; לשון החוק אינה מבחינה בין סוגים של תביעות נזיקיות; יש לפרש את מסגרת סמכותו העניינית של בית הדין פרשנות דווקנות, שכן מתן סמכות לבית הדין פירושה גריעה מסמכותו של בית משפט אחר; התביעה לפיצוי על נזק תוצאתי שנגרם מאי תשלום מלוא הזכויות הסוציאליות במועד היא תביעה נזיקית, שאינה בסמכותו העניינית של בית הדין; לצורך הכרעה במחלוקת על בית הדין לדון בשאלת קיומה של חובת זהירות והפרתה, ו/או האם קיים קשר סיבתי בין אי התשלום במועד של פיצויי הפיטורים כנטען לבין הנזק הנטען ו/או בצפיות הנזק של המבקשת. זאת, כאשר לבית הדין לעבודה אין כל מומחיות לדון בשאלות אלה.

4.     המשיב פירט בהרחבה בתשובתו לבקשה את הרקע העובדתי לתביעתו. לגופו של עניין טען כי בית הדין לעבודה הוא הפורום הנכון לדון בתביעתו לפיצוי על אי תשלום פיצויי פיטורים ללא כל הצדקה ובניגוד לדין; תכלית הבקשה היא לגרום למשיב שלא לתבוע את המבקשת, לגרור אותו להליכי סרק ולהוצאות שאינו יכול לעמוד בהן.

5.     לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, ובמיוחד כתב התביעה שכנגד שהגיש המשיב, אני קובעת כי דין הבקשה להידחות.

6.     בהתאם לפסיקה, סמכותו העניינית של בית הדין נקבעת על פי מהות העילה וזהות הצדדים. ככל שעילת התביעה מבוססת על הפרת חוקי העבודה או הפרת חוזה עבודה או על הפרת חובות החלות על מעביד או עובד מכוח קיומם של יחסי עובד מעביד (כגון - חובת תום הלב, חובת הנאמנות), מוקנית לבית הדין סמכות עניינית לדון בתביעה. העובדה שהסעד המבוקש הוא סעד של פיצויים אין בה כדי לשלול את סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. [ראו: ע"ע (ארצי) 687/05 אלי גור - מכתשים מפעלים כימיים בע"מ; מיום 15.11.2006].

7.     ומן הכלל אל הפרט:

7.1.                     בכתב התביעה שכנגד טען המשיב כי התנהלות המבקשת, עת סירבה לשלם למשיב את המגיע לו על פי הדין (לגרסתו), גרמה בין היתר לכך שהמשיב לא יכול היה לעמוד בהסדר תשלומים לפירעון חובו לבנק דיסקונט, וכתוצאה מכך ביטל הבנק את הסדר התשלומים ונקט נגדו הליכי עיקול והוצאה לפועל. כן טען המשיב כי "אלמלא התנהגותה ופעולתה של הנתבעת [=המבקשת] בחוסר תום הלב, בניהול כושל ולא אחראי, בחוסר אכפתיות, באי תשלום כדין, בהתניות שאינן כדין, בניסיון להכפיף תנאים בניגוד לכל דין, באי ניהול מו"מ בתום לב גרמו נזקים עצומים לתובע" , ועל כן המבקשת חייבת ב "תשלום פיצוי ו/או שיפוי בגין כספים שנלקחו ממנו בעיקול אצל הנתבעת".

7.2.                     מכתב התביעה שכנגד  עולה כי עילת התביעה אינה עילה נזיקית אלא הפרת חובות המבקשת כמעסיקה, לרבות הפרת חובתה לשלם פיצויי פיטורים במועד בטענות שווא, התניית תשלום פיצויי הפיטורים בתנאים המנוגדים לדין והפרת חובת תום הלב. מכאן, תביעתו של המשיב לפיצוי ו/או שיפוי היא תביעתה שעילתה "ביחסי עובד מעביד" ולא תביעה שעילתה ב"פקודת הנזיקין", ולפיכך, מצויה בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

7.3.אוסיף, כי יש לדחות את הטענה שלבית הדין אין מומחיות להכרעה בסוגיות כגון הקשר הסיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק שנגרם למשיב או יכולתה של המבקשת לצפות את הנזק. בית הדין לעבודה  דן בתביעות רבות שעילתן  הפרת חוזה עבודה,  ובמסגרתן דן בסוגיות אלה.

8.     סוף דבר: הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיב הוצאות הבקשה בסך של 2,000 ש"ח. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו תומצא החלטה זו לב"כ המבקשת, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתנה היום,  י"ח תשרי תשע"ב, 16 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: